טיול קצר בכפר

התחמם קצת (2 מעלות מעל האפס) והשמש יצאה, השלג עדיין לא נמס לגמרי, אז יצאתי לי לטיול קטן בכפר שלנו. הנה טעימה קטנה ממה שראיתי. מצטערת על איכות התמונות, הן מהנייד שלי (כן, הצטערתי שלא לקחתי את המצלמה)

שלגשלג בכפר שלנושלגשלגשלגאני חושבת שאני מאוד אתגעגע למראות הללו. יש משהו מהפנט ומרגיע בלבן הלבן הזה.

ילדות היא גן של עדן באמצע החיים

ותודה לאחותי על התזכורת למשפט הזה, שמהווה את כותרת הפוסט להיום.

כיף לילדים פה בגרמנייה, הם חיים את החיים הטובים והרגועים באופן כללי ובמיוחד כיף להם בדצמבר.

החודש כולו מלא בהפתעות, מתנות קטנות וממתקים, שמהווים רק הכנה לקראת הדבר הגדול באמת שמגיע בסוף החודש.

אז על אדוונט קלנדר סיפרתי לכם קצת בשנה שעברה (לוח ובו 24 ימים ובכל יום הילד מקבל מתנה קטנה או ממתק, שעוזרים לו לספור ולחכות עד לבואו של הויינאכמן, ראה ערך סנטה קלאוס כפי שאנו מכירים אותו)

השנה אספר לכם על יום ניקולאס הקדוש. מתברר שהיום , 6 לדצמבר, הוא יום חגו. והחג הזה הוא חג שמח למדי לילדים. אבל רק אם הייתם טובים…

לפי ויקי מדובר בקדוש נוצרי אשר בתרבויות מסוימות נחשב לקדוש אשר מעניק לילדים מתנות ביום חגו. באותו יום מותירים הילדים את נעליים או גרביהם מחוץ לדלת חדרם (או ביתם) בתקווה למציאת מתנות (מטבעות שוקולד, ממתקים, צעצועים קטנים) בתוכם. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A1_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9 

ממה שהבנתי מהמקומיים פה ומקריאה נוספת ברשת, דמותו מהווה אחת מהדמויות עליהן מבוססת דמותו האגדית של "סנטה קלאוס", אבל שלא תתבלבלו, הילדים בגרמנייה לא צריכים להסתפק רק בו חלילה. בחג המולד מגיע אליהם "ויינאכמאן" ונותן את המתנות הגדולות. לפי הסיפורים ניקולאס הקדוש נהג לסייע לעניים באמצעות מתן בסתר, כשאחד הסיפורים הידועים מדבר על כך שעזר לנערות שלא היה להן כסף לנדוניה על מנת להתחתן, בכך שמילא את גרבייהן בלילה במטבעות כסף וזהב.

אגב, לפי האגדות, אם הילדים לא היו "ילדים טובים" הם יקבלו פחמים בנעליים במקום ממתקים.

היות והילד הקטנצ'יק שלי כבר לא כל כך קטנצ'יק הוא חזר מהגן עם סיפורים על ניקולאוס ודרש שננקה את הנעליים עבורו ונניח אותן מחוץ לחדרו על מנת שהוא יביא לו מתנות. מסתבר שניקולאוס לא נותן מתנות למי שהנעליים שלו מלוכלכות.

אני מודה שבהתחלה הייתי קצת בהלם, משהו בי היה קצת תמים כנראה היות וחשבתי שנוכל לפסוח על דילמת חגיגת החגים הנוצריים בהנחה ומדובר בילד צעיר שלא ממש מבקש לחגוג כמו כל הילדים. אז טעיתי, ובגדול. לא רק שהיו לו סיפורים על החג הנוכחי, הוא מייד שאל אם גם ויינכמאן יביא לו מתנות וכשאמרתי לו שאנחנו נהיה בישראל בביקור בזמן הזה הוא הציע שהויינכמאן יטוס לישראל ויביא לו לשם את המתנה!

בסופו של דבר החלטתי שהיות וזה החורף האחרון שלנו פה ניתן לילד להינות ונחגוג אתו בכיף את החגים היהודים והנוצריים גם יחד. אמנם עץ חג המולד לא יהיה לנו, אבל מתנה מויינכמאן תחכה לו פה כשנחזור מהביקור.

ובנתיים, הנה מה שחיכה לו הבוקר בנעליים:

נעליים מלאות בכל טוב

נעליים מלאות בכל טוב

בנוסף למה שאתם רואים בתמונה הילד קיבל קופסה שהכינה לו השכנה בשמו של ניקולאוס, בתוכה היו קצת עוגיות מסורתיות של החג, שוקולד, מרציפן, קצת אגוזי מלך ופאזל שיוצר כדור לקישוט בחג המולד.

כיף אה? בברכת חנוכה וחג המולד שמחים לכל מי שחוגג!

 

פוסט סתיו באיחור רב

ראיתם פעם גשם של עלים?! אני זכיתי לתענוג השנה, לראשונה בחיי. לראשונה הבנתי למה מתכוונים כשמדברים על שלכת באירופה. לצערי לא הצלחתי להנציח את ה"גשם" בתמונות וגם לא צילמתי מספיק תמונות שלכת, אבל אני רוצה לשתף אתכם במעט שכן צלמנו, בעלי ואני.

השנה היה סתיו מקסים. אגב, אני מדברת בלשון עבר כי מבחינתי כבר חורף, אבל מבחינה רשמית אנחנו עדיין בסתיו ולא משנה שהטמפרטורות כבר הגיעו קרוב לאפס וגם קצת מתחת ממנו לעיתים, ברדיו הסלוגן של "הסתיו מרענן" עדיין מתנגן לו בכל יום מחדש.

השנה השלכת התחילה הרבה יותר מוקדם מבשנה שעברה, והיתה הרבה יותר מרשימה. כמויות של עלים כתומים, צהובים וחומים נשרו והותירו כבישים ומדרכות שלא רואים מהם זכר מתחת למרבדי העלים. הצבעים היו עזים כמו מתוך ציור ופשוט התענגתי על כל רגע של התבוננות במחזה המיוחד הזה.

אז הנה כמה תמונות, ששוב, לצערי, לא מצליחות להעביר את החוויה בכללותה אבל לפחות יכולות לתת לכם טעימה קטנה:

זהו להפעם. מקווה שנהנתם🙂

קדירת ירקות צמחונית

זוכרים שבאחד הפוסטים האחרונים סיפרתי לכם שהכנתי קדירה טעימה אבל שכחתי לצלם? אז הכנתי אותה שוב, והפעם זכרתי לצלם, אבל רק בטרם נכנסה לתנור. כשהיא יצאה משם התחלתי לזלול ושכחתי לצלם את התוצאה הסופית🙂

אבל נראה לי שתמונת הלפני היא סיבה מספיק טובה לחלוק אתכם את המתכון לקדירה הטעימה והבריאה הזו:

קדירת ירקות צמחונית

המצרכים הדרושים:

 כ-  10 תפוחי אדמה קטנטנים מקולפים

 5-6  בצלים סגולים קטנים חתוכים לחצאים או רבעים

1 כרישה החלק הלבן  – פרוסה

5-6 שיני שום שלמות (או חצויות)

4-5 גזרים בינוניים מקולפים וחתוכים ל-4 גלילים כל אחד

1 שורש סלרי קטן קלוף וחתוך לחתיכות בינוניות

2 שורש פטרוזיליה קלופים וחתוכים

250 גר' ערמונים קלויים וקלופים

שעועית ירוקה טרייה (או קפואה אם אין) חתוכה לחצי

2-3 פטריות שמפניון חתוכות

כוס שעועית לבנה/חומה מושרית

חצי  כפית  מלח

פלפל שחור

מעט אבקת מרק ירקות אורגנית

חצי כפית כוסברה יבשה טחונה

כפית גדושה מאוד של דבש

2 כפות חומץ בן יין לבן

שליש כוס שמן זית

 ההכנה:

מחמים את התנור ל- 180 מעלות

בסיר / סוטאז' שמים שמן זית ומתחילים לאדות את הירקות. מתחילים מהכרישה, הסלרי, שורש הפטרוזיליה, מוסיפים את הבצל, הגזר, תפוחי האדמה ובסוף את השעועית הירוקה, והפטריות. מוסיפים את הערמונים ואח"כ גם את התבלינים (למעט המלח שמעכב את בישול השעועית וריכוכה ואותו נוסיף לקראת תום הבישול). מוסיפים מים, חומץ ודבש. מוסיפים את השעועית הלבנה.

מעבירים את הקדירה לתנור. מדי פעם בודקים את מצב הנוזלים ומערבבים את הירקות.

למי שאוהב ניתן לאחר שהירקות רכים להעביר את התנור למצב גריל, להסיר את המכסה של הסוטאז' ולהשחימם מעט.

אחרי כשעתיים הקדירה מוכנה.

טעים מאוד עם אורז.

בתאבון!

תפיסת גוף האדם מנקודת מבטו של פעוט

מאז שבני היה בן 3 בערך התחלתי להסביר לו על הצורך בפרטיות ולהקפיד יותר שלא להתפשט/להתלבש בפניו.

הילד הפנים את הנושא והצהיר מדי פעם ש"אני סוגר לך את הדלת של השירותים, שתהיה לך פרטיות!"

הוא גם שאל קצת שאלות על הבדלים בין המינים, למה אין לך "בולבול" ומאיפה את עושה פיפי, קיבל תשובות לשאלות והעניין נרגע. או כך לפחות חשבתי….

מעשה שהיה אתמול כך היה…בעודי מעט ממהרת, לא הקפדתי כ"כ לבקש מהילד שייצא והחלפתי חולצה כשגבי מופנה אליו. הבנדיט הקטן החל מסתובב סביבי במעגלים ואני מסתובבת גם כן, עד שכשסוף סוף הצליח לעמוד מולי, בעודי נתונה במכנסיים וחזייה, הצהיר בהתלהבות רבה: " אמא, אני רואה לך את החזית, איפה שהבולבול וכל זה". באותו רגע כמעט התעלפתי ורציתי להתפוצץ מצחוק בו זמנית, אבל גייסתי מעט רצינות ושוב הסברתי על היעדרו של בולבול במחוזותיי ועל מהותה של חזייה (שמים על החזה, לא הסברים שמעבר..חח), ומה היתה תגובתו של הילד? הוא חייך נבוך משהו ושאל "את צריכה פרטיות עכשיו אמא? שאני אצא מהחדר?"
טו לייט, חשבתי לעצמי, ואמרתי לקטנצ'יק שאין צורך, אמא כבר מסיימת להתלבש.